תערוכת היחיד ב "תיאטרון גבעתיים".  אוצר התערוכה: דורון פולק

דנה שבן / "ניגודים – Contrasts"

סדרות הציורים המוצגות מאופיינות בזרימה בלתי פוסקת של צבע, אנרגיה, וחיוניות המוקרנים מעולמה הפנימי של האמנית. בין יצירותיה ניתן לראות עבודות אבסטרקטיות, לעיתים עם רמיזה למוטיבים מהטבע: צמחיה, פרחים, מבנים אמורפיים המזכירים חלקי סלעים ואבנים. פרקטלים עצומים ורבי עוצמה המשייטים בחלל, ויוצרים מארג מופלא של צורות וצבעים המושכים את עין הצופה.

מבט חודר לקבוצת הציורים של שבן מגלה מנעד ניגודים המשתקפים מכל אחד מהם, מה שהופכם למושאי חידות מרתקים. ניגודים המצויים בגוני הצבע והצורה של היצירות, מוצאים קול וביטוי ייחודי בכל ציור. בעבודות נוצר מתח של ניגודים הטומנים בחובם צבעים קרים וחמים המשתלבים באסתטיקה ובהרמוניה ייחודית.

שבן מעידה כי הניגודים בציוריה נובעים מאישיותה ומקורם בתחושותיה. היא מציירת באמצעות מברשות אך עיקר העבודה נעשית באצבעותיה. ניתן להקביל בין אופן עבודתה לבין סגנון ה-Action Painting של זרם המופשט האקספרסיוניסטי האמריקאי. סגנון זה מאופיין בקשר ישיר בין גופו של האמן לבין מצע הציור, המאפשר לו ציור ספונטני לא מתוכנן. שבן מתייחסת בעבודותיה לתנועת היד המוטחת אל הבד ומושכת שובלי צבע חזקים ומבהיקים.

זיכרון ילדות של האמנית: "סאן פאולו, ברזיל, 1962. אני בת 5 ואני מציירת על קיר גדול בבניין רב הקומות שבו גרנו. אני זוכרת עד היום את ההתרגשות כשניגשתי לצייר על הקיר. הייתי מלאת שמחה ופשוט ציירתי. הוריי, אשר נאלצו לשלם על גירוד הקיר וצביעתו מחדש, לא נזפו בי ולא הענישו אותי, למרות שהיינו דחוקים בכסף. מהצער העמוק שגרמתי 'הבנתי' - ולא ציירתי יותר אף פעם, בשום מקום. כלום. כלום. עד שמלאו לי 55 שנים".

המעבר מהזיכרון של הילדות לפרץ יצירתי שפקד את האמנית בשנים האחרונות, מלווה בחיפוש ובחקר הצורה בבדים בפורמטים גדולים. בנוסף, דנה שבן הינה בוגרת בית הספר למשחק "בית צבי" והשתלמה בכתיבת תסריטי קולנוע.

התערוכה החדשה בתיאטרון גבעתיים מאפשרת הצצה לעולם יצירתי וייחודי של האמנית. הצופה מוזמן לסיור מרתק בשבילי הצבע, הצורה והתנועה מלאי העוצמה.

 

דורון פולק / אוצר התערוכה